חיפוש: 
מוקד שרות לקוחות 1-700-700-637
 
לשמוע כמו שתמיד חלמת

התאמת מכשירי שמיעה לילדים בגילאי ביה"ס

ניצה זיסקינד

קלינאית תקשורת בכירה, המכון האודיולוגי, בי"ח שניידר,

מדטכניקה אורתופון

 

ילדים בגילאי ביה"ס מהווים אוכלוסיה ייחודית כאשר נשקלת עבורם התאמת מכשירי-שמיעה. צורכיהם  ויכולותיהם שונים מאלו של קבוצות גיל אחרות כמו תינוקות או מבוגרים. בבואנו לבחון צרכים ויכולות אלו, נראה כי  ניתן לחלק את ילדי ביה"ס לשתי תתי-קבוצות :

 

1. ילדים צעירים. 

2. מתבגרים.

 

לכל אחת מהקבוצות הללו ישנם צרכים ייחודיים משלה. ילדים, בשונה ממבוגרים, נמצאים רוב שעות-היום בסביבה שמיעתית קשה ומשתנה. כיתת ביה"ס הינה בעלת תנאים אקוסטיים קשים. בכיתה עצמה קיים מגוון רב של רעשים, כמו תזוזת כסאות, רשרוש ניירות, לחשושי הילדים, מוזיקת-רקע לעיתים. הילד אף עובר במהלך יומו בביה"ס מסביבה אקוסטית אחת לשניה: מכיתתו לחצר ביה"ס או לאולם הספורט, בו בדרך כלל  קיימת רמת הדהוד גבוהה. הילד לקוי-השמיעה המשתמש במכשירי-שמיעה מתקשה אף יותר משאר הילדים בתיפקוד בתנאים אלו.

 

א. השוואה בין הילד הצעיר בגילאי ביה"ס היסודי לעומת המבוגר בעל השמיעה תקינה:

 

אצל הילדים קיימות יכולות התפתחותיות שונות מאלו של מבוגרים. מחקרים רבים השוו בין תפקודם של ילדים צעירים לעומת מבוגרים, ונמצאו הבדלים ניכרים בין אוכלוסיות אלו:

 

  • ילדים צעירים (גילאי 5 עד 8 שנים) זקוקים לרמת-נשמעות audibility רבה יותר של הסיגנאל על-מנת להשיג תוצאות בדומה למבוגרים במבחני תפישת משפטים. הבדלים אלו בין מבוגרים לילדים הם בולטים יותר עבור עוצמות שיחה חלשות או לדיבור ממרחק  Stelmachowicz, Hoover, Lewis, Kortekaas & Pittman, 2000 .
  • ילדים בגילאי 5 עד 10 שנים זקוקים ליחס טוב יותר ( SNR ) בין עוצמת הקול של המורה לרעש הסביבתי  על-מנת להצליח בדומה למבוגרים במבחני זיהוי מילים, בעיקר על רקע רעש מתחרה של שני דוברים   (Hall, Grose, Buss, & Dev, 2002).
  • ילדים עד גיל ההתבגרות משיגים תוצאות זיהוי צלילים נמוכות יותר יחסית למבוגרים בתנאי-סביבה קשים, כאשר קיים הדהוד ביחד עם רעש. יכולתו התפישתית שמיעתית של הילד שונה מזו של המבוגר במשימות הדורשות דיסקרימינציה או זיהוי שינויים עדינים במסר השמיעתי הנשמע. קושי זה נובע מהעובדה שילדים זקוקים לאנרגיה אקוסטית רבה יותר ממבוגרים לשם ביצוע אופטימלי של  מטלות אלו. השפעת ההדהוד עם הרעש מפחיתה את כמות המידע האקוסטי הזמין לילדים ולמתבגרים לשם זיהוי דיבור (Johnson C.E., 2000)  .
  • ילדים אינם יכולים לנצל במלואם את יתרונות ההקשר הסמנטי. ככל שמידת הניבוי של המשפט גבוהה יותר, אחוז זיהוי המילים ברעש משתפר אף הוא אצל ילדים ומבוגרים גם יחד. יכולתם של הילדים לפענח מילים על רקע רעש ירודה, עבור אותם תנאים, בהשוואה למבוגר. הפער גדל בעיקר ככל שרמת הניבוי של המשפט עולה. כלומר, הם מנצלים פחות את רמזי ההקשר והמשמעות לשם הבנת המשפט  Elliott L.L. 1979 , Nittrouer & Boothroyd, 1990.
  • לילדים יכולת נמוכה יותר לעשות שימוש יעיל ברמזים אקוסטיים – כלומר הם מנצלים פחות ממבוגרים הבדלים ודקויות הקיימים במידע השמיעתי, העוזרים בהבנת המשמעות.  (Nittrouer 1996 , Mayo & Turk 2004).
  • היכולת למקד תשומת-לב (selective attention) גם היא שונה בין הילד למבוגר: רגישותם של ילדים לקיומו של גירוי חדש או שונה היא נמוכה מרגישותם של מבוגרים. עם זאת, נמצא שיפור התפתחותי ביכולת לכוון באופן אקטיבי ולשלוט בקשב השמיעתי (Molholm, Christodoulou, Ritter & Cowan, 2000.
  • לילד הצעיר יש יכולת שיתוף פעולה מוגבלת, וכן גם יכולתו לדווח על תחושותיו עם מכשירי-השמיעה. מהילד הצעיר נוכל לקבל פחות מידע באשר לנוחות השמיעה עם המכשירים, איכות-הצליל, מובנות הדיבור, עוצמות חזקות אשר מפריעות לו במצבים שונים או נוחות שמיעה וכו'.

 

ב. המתבגר לקוי השמיעה בגילאי חטיבת הביניים והתיכון:

 

בגילאים אלו יש להשקיע זמן ומאמצים יתרים על מנת להביא להכרה בצורך בשימוש במכשירים. על המשפחה והצוות המטפל להיות רגישים מאד לצורכי המתבגר מעבר לצרכיו השמיעתיים, ולהבין את שיקוליו החברתיים בבחירת גודל מכשירי השמיעה שלו.  בהתאמת מכשירי-שמיעה למתבגר, יש לשקול היבט אסתטי וחברתי משמעותי מאד. המתבגר מושפע מאד מהדרך בה הוא נתפש בעיני חבריו, ולעיתים מעדיף שלא להשתמש במכשירי שמיעה ובלבד שלא ייתפש כחריג. גם לשימוש במערכת ה - FM יש לעשות הסברה נכונה, מכיוון  שלשימוש במערכת שכזו על המתבגר בעצם "להכריז" על ליקוי-השמיעה שלו בפני חבריו ובפני המורה.עם זאת, תמיד יש לשקול מהם "הקווים האדומים" שלנו ועד כמה ניתן לוותר למתבגר. כלומר בהתאם להבנת צרכיו, לנסות להשיג ממנו הסכמה להתקרב ככל האפשר למה שבאמת זקוק. לדוגמא: אם זקוק למערכת FM ו"התפשרנו" על כך, אזי לנסות ולא להתפשר על גודל המכשירים להם הוא זקוק מבחינת טווח ההגברה: ( BTE / ITE / ITC ). למרות ההבדלים הניכרים בין הילד למבוגר, עדיין עומדות בפנינו מטרות דומות בהתאמת מכשירי-השמיעה לאוכלוסיות אלו (Boothroyd A. , 2000) :

 

  • שמיעת דיבור שקט בעוצמה מספקת, ודיבור ממוצע בעוצמה נוחה .
  • הימנעות מעוצמות חזקות מדי ומסיכון לנזק שמיעתי. כאן יש לשקול הגבלת עוצמת המכשיר וכן טווח Volume Control במכשירי-השמיעה. לילדים בגילאי ביה"ס אין הכרח לתת מכשירים עם VC אוטומטי, אך רצוי לתת להם טווח-VC מצומצם על מנת להימנע מהגברה חזקה מדי, שעשויה לגרום לנזק שמיעתי.
  • שמירה על מובנות דיבור ואיכות צליל מירביות.
  • יש לשמור על השגת המטרות הללו גם בתנאי סביבה משתנים של דובר, אקוסטיקה, רעש סביבתי והידהוד.מיד לאחר איתור הירידה בשמיעה, יש חשיבות רבה להתאמת מכשירי-שמיעה במהירות האפשרית. כך התהליך השיקומי הכולל של הצוות האודיולוגי והצוות המשקם יחל בהקדם.

 

התאמת מכשירי השמיעה – תהליך בעל  ארבעה שלבים:

 

  • שלב ההתוויה (Prescription): קביעת תכונות רצויות מהמכשיר, המתבססות על מידע לגבי הנבדק וידע על האקוסטיקה של דיבור ורעש. בשלב זה משתמשים בנוסחאות התאמה שונות, המציבות גרף-מטרה לביצועי המכשיר. הנוסחאות המקובלות כיום להתווית-מטרה במכשירים הדיגיטליים הינן  DSL I/O וכן NAL NL-1.
  • שלב הבחירה (Selection): מציאת והתאמת מכשיר שמיעה כך שיתאים להתוויה (קרוב ככל האפשר  לנוסחת ההתאמה) . רצוי לבחור במכשירים שאינם בגבול-העליון של יכולת ההגברה שלהם, על-מנת שניתן יהיה לכווננם ולהגבירם במידה ויחול שינוי במצב-השמיעה.
  • שלב האימות (Verification): בחינת ביצועים אקוסטיים על הילד, כדי לוודא שמטרות ההתוויה אכן הושגו.
  • שלב הביסוס (Validation): התהליך בו ייקבע האם ההתוויה היתה מתאימה מלכתחילה, כלומר האם היכולת השמיעתית שהשיג הילד אכן הגיעה לרמתה המירבית. לשם התווית מכשירי השמיעה יש לקבל מידע מלא על הילד והמשפחה, יש לערוך בדיקת-שמיעה מקיפה, וטימפנומטריה, לקבל מידע על תנאי-הסביבה בה חי הילד, העדפותיו, וכמובן – יכולות כלכליות של המשפחה.  

 

בבואנו לבחור מכשירי-שמיעה, נתייחס למספר תכונות חשובות שיש לחפש במכשירים :

 

  • כיום, בעידן הדיגיטלי, יש לבחור במכשירי-שמיעה דיגיטליים, המאפשרים התאמה גמישה, אישית ומדוייקת יותר.
  • שימוש בהגברה מרובת-ערוצים, המאפשרת כוונון עדין יותר של המכשירים.
  • מערכות רב-ערוציות של דחיסת-צליל: מאפשרות נוחות-שמיעה של קולות חזקים, תוך שימור נוחות- שמיעה של  קולות דיבור חלשים וממוצעים.
  • מערכות זיהוי והדגשת דיבור יחסית לרעש .
  • מערכות מניעת Feedback.
  • אפשרות חיבור המכשיר למערכות FM, המאפשרות גישה טובה יותר למידע שפתי באמצעות גישור על מרחק בין הדובר למאזין , ביטול תנאים אקוסטיים גרועים, ושיפור יחס דיבור-רעש.
  • ניתן לשקול שימוש במיקרופונים כיווניים, המשפרים יחס דיבור-רעש , אם כי אצל ילדים צעירים רצוי לבחור במיקרופונים כיווניים-אדפטיביים אוטומטיים בלבד (בהם המכשיר עובר באופן עצמאי בין מיקרופון כיווני לסביבתי בהתאם לדגימת הסביבה שעושה המערכת), על מנת למנוע מהילד לעשות שינויי תוכניות במכשיר מתוך חוסר ידע או מיקריות. מיקרופונים כיווניים-אדפטיביים עשויים לתת מענה טוב במקרים בהם תנאי ההאזנה הינם קשים ויש קושי להשתמש במערכת FM. לדוגמא: הסעות בית ספר או אוטובוס, שם אין דובר עיקרי קבוע ויש קושי בהעברת מיקרופון ה-FM מדובר לדובר. מצבים דומים הם עבודה קבוצתית בכיתה, קפיטריה, מסעדה, מסיבה – בכל אלה יש יתרון למיקרופונים כיווניים על פני מערכת FM.

 

יש לציין מספר שאלות הקיימות בנושא זה אצל ילדים:

 

  1. האם ילדים יתמקדו בדובר עם העיניים או עם הראש ?
  2. האם בזמן כתיבה הם ירימו את ראשם כדי להקשיב?
  3. האם יש מצבים רבים בהם המורה אינה פונה ישירות אל הכיתה (בזמן רישום על לוח תוך כדי דיבור)?

 

בכל המצבים הללו מערכת המיקרופונים הכיווניים אינה עובדת בצורה המיועדת לה, ובכך משפיעה על התיפקוד השמיעתי של הילד. ההתערבות-השיקומית של הילד חייבת להיעשות תוך הסתכלות שלמה על צרכי הילד ומשפחתו :

 

  • טיפול ומניעה של הישנות של דלקות-אוזן תיכונה.
  • בחינת מודעות המשפחה והילד ללקות-השמיעה.
  • הערכת נכונות הילד להרכיב מכשירי-שמיעה.
  • הערכת נכונות הילד לשימוש במערכות FM בגילאי ביה"ס.
  • ניתן לשקול התאמת מכשירים מאחורי האוזן או בתוך האוזן, בהתאם למידת הירידה בשמיעה, ובהתאם לנכונות לקבל את הצורך במכשירי-שמיעה למול ההיבט האסתטי חברתי.

 

המשפחה צריכה לקבל מידע מלא הן לגבי הפתרונות השיקומיים, והן לגבי זכויותיו מול הממסד וכן לגבי ארגונים התומכים בשיקומו. לאחר בחירת המכשירים וכוונונם, יש לאמת את תוצאות ההגברה. השלב הבא הינו שלב ביסוס-ההתאמה. בשלב זה מעורב באופן שוטף הצוות המשקם את הילד, כמו גם ההורים והצוות החינוכי. הורי-הילד מהווים מקור מידע משמעותי באשר לתיפקודו לאחר התאמת מכשירי-השמיעה, והם אלו שמונחים לשים לב לשינויים בתגובותיו של ילדם:

 

  • האם הילד רגוע עם המכשירים ?
  • האם מעוניין להרכיבם במהלך היום ?
  • האם חל שיפור בתיפקודו בביה"ס ובהישגיו הלימודיים ?
  • האם הוא סובל מעוצמת ההגברה של המכשירים ?

 

הצוות המקצועי המשקם והצוות החינוכי, העוקבים אחר התקדמותו של הילד, מספקים מידע לגבי תפקודו עם המכשירים. לאחר מכן יש לעשות כוונון נוסף של המכשירים, ושוב בחינה מחדש של תיפקודו-השמיעתי ע"י הצוות המשקם וההורים.

 

 

לסיכום, בהתאמת מכשירי-שמיעה לילדים צעירים בגילאי ביה"ס, רצוי לבחור במכשירים דיגיטליים המערבים טכנולוגיות מתקדמות. זאת משום שתנאי-הסביבה בהם נמצאים הילדים רוב שעות היום הינם תנאים קשים להאזנה, בעלי רעש סביבתי רב ממגוון סוגים. במכשירים הדיגיטליים ניתן להדגיש קולות דיבור חלשים ומרוחקים באופן נוח, ובכך לאפשר לילד הצעיר רמת נשמעות (audibility) גבוהה יותר של הדיבור בהתאם ליכולותיו ההתפתחותיות.בהתאמת מכשירי-שמיעה למתבגר, אנו מחוייבים בהתייחסות רגישה מאד לצרכיו האסתטיים והחברתיים, כמו גם לצרכיו השמיעתיים.

 

תהליך השקום-השמיעתי כולו צריך לכלול צוותים ממספר תחומים : צוות אודיולוגי, צוות חינוכי, צוות משקם, וכמובן משפחתו של הילד. כל אחד מן הצוותים תורם את תרומתו הייחודית לשיקום מתוך ראיית היבטים שונים של צרכיו הייחודיים של הילד, ולמען שיקומו השלם ביותר.

 

אנא פנו אלינו לקבלת מידע נוסף או לשם השתתפות בסדנאות התאמת מכשירי שמיעה לילדים

 

צוות מדטכניקה אורתופון