חיפוש: 
מוקד שרות לקוחות 1-700-700-637
 
לשמוע כמו שתמיד חלמת

 

ההתפתחות השפתית מתרחשת יחד עם התפתחות של מערכות נוספות: קוגניטיבית, חברתית, רגשית ומוטורית. השפה מושפעת ממערכות אלו ומשפיעה עליהן גם יחד. קיימים שלבי התפתחות צפויים, אשר חופפים לעיתים, אך השונות בין ילדים יכולה להיות רבה מאוד. בעזרת ידע על רכישה תקינה של שפה, ניתן יהיה לאתר קשיים בהתפתחות השפתית אצל ילדים.

 

בשנת חייו הראשונה:

התינוק עובר מתקשורת המבוססת על בכי ומלמול לשימוש במילים ראשונות. מגיל צעיר התינוק משתמש בכלים תקשורתיים, שומר על קשר עין, מחייך ומגיב אל ההורה. מגיל מאוד צעיר התינוק מנסה לחקות את המטפל. בחודשים הראשונים הוא משמיע קולות של הנאה וקולות של חוסר נוחות, עם העלייה בגיל התינוק מתחיל להפיק הברות שלמות ובהמשך מלמול ומילים ראשונות. במקביל מתפתחת יכולת ההבנה של התינוק, ובתום השנה הראשונה הוא אמור להבין מילים שכיחות והוראות ושאלות בסיסיות ("למחוא כפיים", "איפה כדור?").

 

בשנת החיים השנייה:

ההבנה וההבעה של התינוק מתפתחות בקצב מהיר, עד גיל 2:0 התינוק יכול לרכוש כ- 500-50 מילים ולהשתמש בצירופים של 2 מילים לפחות. בשנה זו בולטת מאוד השונות בין הילדים וטווח ההתפתחות הנורמלית רחב.

 

בשנת החיים השלישית:

אוצר המילים ממשיך לגדול והילדים רוכשים חוקים דקדוקיים ותחביריים. עד גיל 3 הילדים אמורים להשתמש במגוון רחב של משפטים ולהתקדם ברכישת מערכת הנטייה (הטייה לפי זמן, גוף ומין). לרוב הדיבור יהיה מובן לשומע אך ייתכנו עוד שיבושים בהגאים מסויימים.

 

בשנת החיים הרביעית:

בין גיל 3 ל-4 כל התחומים ממשיכים ומתפתחים, והילד כבר מסוגל לנהל שיחה חופשית על המתרחש בסביבתו הנוכחית או בעבר הקרוב.  

 

בשנת החיים החמשית:

בין גיל 4 לגיל 5 רוב הילדים כבר רכשו את מגוון הצלילים בשפה פרט לאותיות השורקות (ס,ש,ז,צ), שעדיין עלולות להיות משובשות (והדבר תקין לגיל). בגיל זה הילדים כבר מסוגלים לדבר על חוויות מופשטות יותר שאינן מתרחשות בהווה או בעבר הקרוב.  

 

בשנת החיים השישית:

בין גיל 5 ל-6 עם המעבר לגן החובה מתפתחות מאוד יכולות החשובות לרכישת הקריאה והכתיבה. הילדים מפתחים מודעות למבנה הצלילי של המילים ומסוגלים לחלק להברות, לזהות ולומר הברה פותחת של מילים, לזהות ולהמציא חרוזים ועוד. בשלב הזה כבר קיימת היכולת לספר סיפור בצורה מאורגנת תוך שימוש בקשרי זמן, סיבה ותוצאה. כמו-כן מתפתחות יכולות נוספות של הפשטה מילולית (הנמקה של יוצאי דופן, הגדרות, הסבר קשר בין פריטים ועוד).  

 

שנת החיים השישית והעליה לכיתה א':

מגיל 6 ומעלה, עם העלייה לבית הספר מתרחשת קפיצה ברכישת אוצר המילים והמבנים הדקדוקיים והתחביריים. עם החשיפה לחומר כתוב הילדים מגלים מגוון מבנים, האופייניים לשפה הכתובה. בגיל זה ההיגוי של הילד אמור להיות תקין.

 

סימנים מחשידים לקשיי שפה ודיבור

 

תקשורת :

ניתן לראות בגילאים צעירים מאוד (אפילו לפני גיל שנה) קשיים תקשורתיים. הדבר עשוי להתבטא בחיוך שמופיע מאוחר או לא מופיע, ילד שאינו מסתכל על המבוגר, ילד שאינו מצביע, ילד שאינו מחקה, ילד שאינו מפגין רצון לקשר חברתי ועוד. כישורי שיח: ילד שבגיל 3 נתקשה לקיים עימו שיחה כיוון שהוא:

  • קופץ מנושא לנושא.
  • מתפרץ לדברי המדבר.
  • לא יוזם שיחה בעצמו.
  • לא עונה לשאלות וכו'.

 

שפה:

  • אם עד גיל שנה וחצי לא מופיעות מילים ראשונות (גם מילה שהילד משתמש בה באופן עיקבי ונשמעת שונה מהמקובל נחשבת מילה ).
  • אם באופן כללי נראה שאוצר המילים דל ביחס לגיל או שהילד   מכיר מילים, אך מתקשה להיזכר בהן במהלך דיבור.
  • אם בגיל שנתיים אין עדיין צירוף של שתי מילים.
  • אם בגיל 3 עדיין אינו מדבר במשפטים.
  • אם בגיל 3 עדיין מתבלבל בין זכר ונקבה או אינו משתמש בזמנים מגוונים של הפועל וכד'.
  • אם נראה שהילד אינו מבין הוראות, שאלות, סיפורים ועוד.
  • בגילאי בי"ס אם קיימים קשיים ברכישת הקריאה והכתיבה ומאוחר יותר בהבנת הנקרא ובהבעה בכתב.

 

היגוי:

  • ילד שבגיל שנתיים וחצי עדיין משמיט צלילים או הברות או מבלבל ביניהם (חתול=אתו, דובי=בובי).
  • אם בגיל 3 עדיין קשה להבין את הילד, כדאי לדעת כי את רוב ההגאים הילדים רוכשים עד גיל 4 פרט לצלילים  השורקים ( צ,ס,ש,ז ) לגבי צלילים אלו, הרכישה מתבצעת עד גיל 6.

 

גמגום:  

  • אם קיימות תופעות של חוסר שטף בדיבור (חזרות מרובות על הברות/מילים, הארכות, לחץ ועוד).
  • אם ההורים מרגישים חרדה, הקשורה לשטף הדיבור של הילד.
  • אם מופיעות תנועות לוואי, שמתלוות לדיבור, חשוב לזכור כי האבחון המוקדם יכול להיות קריטי להתפתחותו של הילד בעתיד, ולכן בכל מקרה של חשש יש לפנות לברור.

 

עד גיל שנתיים עדיף לפנות למכון להתפתחות הילד מטעם קופ"ח. מעל גיל שנתיים ניתן לפנות ישירות לאבחון אצל קלינאי/ת תקשורת (גם אם הסביבה ממליצה לחכות עד גיל 3-4 ). חשוב מאוד שההורה יסמוך על היכרותו האישית עם הילד ויתעקש לקיים את האבחון אם חש בקושי.

 

בכל שלב התפתחותי חשוב להיות ערים להאטה בקצב ההתקדמות או לרגרסיה. במקרים אלו יש לפנות לבירור. במקרים של התלבטות הורים מוזמנים להתקשר למכון ולהתייעץ עם קלינאי/ת התקשורת.

 

עזרה ראשונה:

מה ניתן לעשות בבית בתחום רכישת השפה  והדיבור ?  

בתחום השפה - חשוב ללוות במילים כל פעילות שנעשית עם הילד במשך היום. חשוב לשחק עם הילד במגוון משחקים. להקדיש זמן גם למשחקי דימיון משותפים. רצוי לנצל כל הזדמנות אפשרית לקריאה משותפת בספרים. חשוב להתאים את הספר לרמתו של הילד, למוקדי העניין שלו ולא לגילו.

בתחום ההיגוי -  גם אם הילד משבש מילים לא רצוי לתקנו באופן אינטנסיבי, עדיף לחזור על המילה בצורה הנכונה ובאופן מודגש. כאשר קיימות החלפות של צלילים או השמטות ניתן ללמד את הילד חלוקה להברות תוך כדי משחק (למשל: במשחק לוטו: בו-בה ). אם לילד חסרים צלילים מסויימים מומלץ לפנות לטיפול ולא ללמד אותו בבית. הדבר עשוי להביא לשיבושים חמורים יותר.

בתחום הגמגום - ישנם כמה דגשים שחשוב לקחת בחשבון במקרים של בעיות גמגום:

  • להשתדל להתעלם מהגמגום.
  • להשתדל להתייחס למה שהילד אומר ולא לאיך שהדברים נאמרים.
  • להשתדל להמתין בסבלנות לסיום דברי הילד.
  • להשתדל לא לומר מילים במקום הילד.
  • להשתדל להימנע מעצות.
  • להשתדל להימנע מלשוחח על הגמגום בנוכחות הילד.

 

הקשר בין שמיעה להתפתחות השפה והדיבור:

ליקוי בשמיעה עשוי להשפיע על מספר תחומי התפתחות: התפתחות תקשורתית, רכישת שפה, מובנות דיבור, מימוש הפוטנציאל הלימודי, פיתוח כשרים חברתיים, התפתחות רגשית, דימוי עצמי וביטחון עצמי, יכולות קשב וריכוז ועוד. ישנם מספר סימנים המחשידים ללקות בשמיעה:

  • אם הילד מרבה לשאול "מה, מה?" כשמדברים אליו.
  • כאשר הילד אינו מגיב לשמו כשקוראים לו ממרחק רב.
  • האם הילד נוטה להגביר את הטלויזיה?
  • אם הילד מאחר בהתפתחות שפה ודיבור.
  • אם קיימים שיבושי היגוי.
  • אם הילד עונה שלא לעניין.
  • אם הילד חסר שקט, חסר ריכוז, ו/או מפריע בכיתה/בגן.

 

אם אחד מהסימנים הללו מתקיימים מומלץ לפנות בהקדם לבדיקת שמיעה. כל עוד קיימת בעיית שמיעה חשוב שהגננת תושיב את הילד קרוב אליה בעת פעילות, חשוב לדבר אל הילד בקול רם וברור, חשוב שהילד יראה את פני המדבר אליו כדי שיסתייע בהבעות פנים וקריאת שפתיים. חשוב לא לדבר אל הילד מאחור או מאחורי גבו.

 

מצבי דו לשוניות:

בישראל שכיח המצב של ילדים הגדלים במשפחות דו-לשוניות אשר בהן מדברים בשפה נוספת פרט לעברית. למצב זה יש יתרונות רבים מבחינת הילד והמבוגר (מפתח גמישות מחשבתית, התמודדות קלה יותר עם שפות נוספות בבי"ס, בהמשך החיים דבר היכול להועיל מבחינה תקשורתית, תעסוקתית וכד'). עם זאת, ייתכן שהחשיפה לשתי שפות או יותר תלווה באיחור קל בהתפתחות השפתית של הילד. בספרות נקבע שלרוב עד גיל , הילד אמור להגיע לרמת שליטה תקינה בשפה העברית גם אם נחשף לשפה נוספת. בכל מקרה שמופיעים הסימנים המחשידים אשר תוארו לעיל, מומלץ לפנות לטיפול גם במקרה של דו- לשוניות. אם ההורה מתלבט באיזו שפה להשתמש עם הילד, יש חשיבות רבה לבחירה בשפת האם שלו.

בגלל מימדים נוספים המתלווים לשימוש בשפה הנם המימד התקשורתי, רגשי, חברתי ותרבותי. חשובה העקביות בשימוש בשפה. מומלץ לא לערבב בין השפות. למשל: בבית להשתדל תמיד לדבר ברוסית ובחוץ בעברית/ עם אמא להשתדל לדבר תמיד ברוסית ועם אבא תמיד בעברית.  

 

אנא פנו אלינו לקבלת מידע נוסף או לשם השתתפות בסדנאות

 

צוות מדטכניקה אורתופון